<h1>פירוש הרז"ה</h1>
<h2>דף פא מא</h2>
חטאת העוף. פי' החכם צריכה שתהא מליקתה במזבח כדי שתהא קרובה למקו' הזאתה ומצוי דמה שלא יתפזר דם הנפש. קשיא לן עלה הא דאמרינן התם [מליקה] בכל מקום [במזבח] היתה כשרה אלא שזה היה מקומה להזאתה ואם איתא לימא בכל מקום היתה כשרה למליקתה דיעבד אלא לכתחילה זה היה מקומה כדי שלא יתפזר דם הנפש אלא לאו שמע מינה דמליקתה אין קביעות מקום כלל ואפי' לכתחילה ולפזור דם הנפש לא חיישינן ואין קביעות מקום אלא להזאתה בלבד ואם היא שהוקשה להגשת מנחה ששתיהן טעונות מזבח אבל למליקת חטאת לא הצריך הכתוב מזבח ולפיכך אין לה קביעות מקום ודאמרינן מלקה בכל מקום במזבח כשרה לאו למימרא שהיא טעונה מזבח אלא רבותא קמ"ל שאע"פ שעשאה למעלה כעולת העוף כשרה משא"כ בעולת העוף שאם מלקה למטה כחטאת העוף פסולה משום שנאמר ומלק והקטיר.
עוד פי' החכם מעצמה של חטאת דהיינו דם הנפש והכי דריש לה בסיפרא וקא פריש ליה לדם הנפש שהוא דם הגוף והוא צריך בין בחטאת בין בעולה. ואנן לא חזינן ליה להאי דרשא דדם הנפש בחטאת העוף שהוא דם הגוף בספרא מעולם ודם הנפש לאו למעוטי דם הראש איתמר בדוכתיה אלא למעוטי דם (העור) [האבר] ודם התמצית ומעצמה של חטאת לאו הכין אסתבר לן פרושא כדקא פריש החכם אלא לומר שאינה טעונה מזרק לקבלה ולא אצבע להזאה ודמיא להא דתנו רבנן בפ' קדשי קדשי' והזה מדם החטאת מגופה של חטאת הא כיצד אוחז בראש ובגוף ומזה דע"כ צריכינן לפרושי ההיא דגרסינן במסכת חולין בפרק ראשון אוחז סלקא דעתך והא בזבחים הכי איתקומא ולא מיתמהי עלה ולא מידי ומאי שנא הכא דקא מתמהינן עלה וראינו בפי' הרב רבי שלמה ז"ל שפי' מאי קאמר דהא אוחז בראש ובגוף משמע שצריך לאחוז בשניהם בתוך כפי ידו ולא סגי ליה לאחוז בראש ובגוף ומנ"ל הא וזה הפי' לא הניח דעתינו מכמה פנים חדא מדלא מתמהינן הכי בזבחים ועוד דאורחא דמילתא הכי הוא ולמ"ד שאין שם קבלה ולא אצבע הוא דאתא אכתי לא ידעינן מהאי אתמהא דקא מתמה ורמינן אנפשין. ונראה לנו דהיא אתמהה בשלמא בחטאת שהיא בהזאה צריך שיהא אוחז בראש ובגוף שאם היה אוחז באחד מהם שמא מכח ההזאה היה הראש נשמט מן הגוף ולא הוי דרך כבוד ועוד שנראה כעובר על לאו דלא יבדיל (אלא) [אבל] בעולת העוף שהיא במצוי כיון דקי"ל דלית ליה לר' אלעזר ברבי שמעון הבדלה בעולת העוף לגמרי כדקא הוינן בה בגמרא בפלוגתא דריש לקיש ור' מני דאמר לית ליה לר' אליעזר ברבי שמעון הבדלה לגמרי בעולת העוף וכיון שאין בה הבדלה לגמרי ואין בה הזאה אלא מצוי שהדם מתמצה מאיליו למה ליה למימר אוחז בראש ובגוף והלא דיו באחיזת אחת מהם שהרי חברו מעורה עמו והיינו דקא מתמהינן מאי קאמר ותריצנא ה"ק כשהוא אוחז הראש בגוף מזה למימרא דצריך שיהו שניהם מחוברים ודומה כמקצת לחיבור חטאת העוף ולעולם אין האחיזה בעולה אלא באחד מהם אליבא דר' אליעזר ברבי שמעון והמצוי מהן א' הוא לזה ולזה שהרי האחד מעורה בשני. ומהכא ילפינן למאי דתנן בסיפרא נמי רבי אלעזר בר' שמעון אומר כמשפט חטאת העוף מה חטאת העוף ממצה מזה ומזה אף חטאת עולת העוף ממצה מזה ומזה ה"נ אית לן לפרשה מזה ומזה סלקא דעתך והלא אין שם הבדלה לגמרי ושניהם בחיבורן כאחד הם אלא לומר לך שיהא זה מעורה בזה דהיינו כשהוא אוחז הראש בגוף. והא דתנן במתני' מצה דם הראש ולא מצה דם הגוף פסולה ההיא אליבא דרבנן היא דאית להו הבדלה לגמרי בעולת העוף והא דקאמר נסיב לה בברייתא תלמודא קראי דעולה דתניא עולה שאם מיצה דם הגוף ולא מיצה דם הראש כשרה יכול מיצה דם הראש ולא מיצה דם הגוף ת"ל הוא. נחזור לענין הראשון ועוד פסק החכם בחטאת העוף אם הזה ולא מיצה כשרה. ולאו מלתא פסיקתא אלא פלוגתא דתנאי ואמוראי בזבחים ובמעילה איכא דתני הזה דמה ואיכא דתני מצה דמה וההיא דתניא אם הזה ולא מצה כשרה כמאן דתני הזה דמה.
נחזור לפרש משנתנו חטאת העוף נעשית למטה וכו' עד אם שנה בזה ובזה פסול. פי' עשיית חטאת העוף היא הזאתה בלבד והיא למטן מקום דמים התחתונים ועשיית עולת העוף מליקתה והזאתה והם למעלן מקום דמים העליונים ובעשיות הללו אם שינה פסל. מתני' סדר הקנים כך הוא החובה וכו'. פי' החובות הן ג' דקביעה וה' בדלות זב וזבה ונזיר שנטמא בקביעה יולדת ומצורע ושמיעת קול ובטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו בדלות אבל בעשירות מביאין בהמה ולא עוף חוץ מן היולדת שמביאה בעשירות בהמה ועוף כאחד. מתני' איזהו נדר האומר הרי עלי עולה. שיש לו לקיים מה שהוציא בשפתיו ואני קורא עליו לא יחל דברו ככל היוצא מפיו יעשה שכל מה שיצא מפיו יש עליו לקיים מה שאין כן בנדבה שכיון שאמר הרי זו עולה אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט וכל היכא דאיתיה בי גזא דרחמנא איתיה וכן לשון נדבה לשון מתנה ועל זה נקרא שם הנדיב נדיב על שם מתנותיו לא על שם נדריו. פיסקא מה בין נדרים לנדבות וכו'. מנא הני מילי דתנו רבנן ונרצה לו לכפר עליו ר"ן אומר את שעליו חייב באחריותו ואת שאין עליו אין חייב באחריותו כדאיתא במגילה פ"א.
עוד פי' החכם בעולת העוף דאיכא מ"ד שעל הקרן ממש היה ממצה והקרן היה ראוי להקטיר עליו ע"י הדחק. ואנו אין לנו אלא ר' נחמיה ור' אליעזר בן יעקב דאמרי היא עצמה אינה נעשית אלא בראשו של מזבח למה לא יהא ראוי אף לכתחילה על כן יש לנו תמה מי דחקו לזה החכם לומר שע"י הדחק היה ראוי כן שבראשו היתה נעשית ראוי וראוי הוא. עוד פירש החכם מליקתה היתה על אותו קרן עצמו לכתחלה למעלה מן הסיקרא דמחד טעמא נפקי דכתיב ומלק והקטיר ונמצה דמו והלא אין מקומה של הקטרה בכאן שאחר מכן כתיב והקטיר אלא להקיש אליהן המליקה והמצוי לקבוע להם מקום כדפרישנא הא. וקשיא טובא דקאמר שאין מקומה של הקטרה כאן שאחר מיכן כתיב והקטיר והלא הקטרה זו לא היא הקטרה זו כי בשתי הקטרות הכתוב מדבר ראשונה בהקטרת הראש ושניה בהקטרת הגוף והסרת מוראת ונוצה ושיסוע מפסיק בין שתיהן כמו שמפורש בכתוב ובמשנה בפרק קדשי קדשים בענין עולת העוף ודאמרי בהקטרה ראשונה וכי תעלה על דעתך שמאחר שמקטיר ממצה לאו למימרא דבהקטרת הגוף הכתוב מדבר ומפני שא"א לו לדם הגוף להמצות שכבר הוקטר אלא לעולם בהקטרת הראש הכתוב מדבר וה"ק וכי תעלה על דעתך שמאחר שמקטר הראש ממצה דם הגוף וכי מי התירו לראש בהקטרה והא קי"ל אם אין דם אין בשר ותני נמי עולת העוף שדמה מתיר את בשרה למזבח אלא לעולם אחר המיצוי היתה הקטרת הראש ואח"כ מסיר מוראה ונוצה ומשסע ואח"כ מקטיר את הגוף וזה ששינה הכתוב מקומה של הקטרת הראש והטילה בין מליקה למיצוי להקיש שתיהם אליה שיהו בראשו של מזבח.
עוד פי' החכם ואמר אע"פ שהיה שם בית הדשן אע"פ ששם היו שורפין פסולי קדשי קדשים ופסולי קדשים קלים אין לנו לומר שיזרוק שם המוראה והנוצה דהא כתיב אל מקום הדשן ומשמע דשן הקבוע לו מקום דהיינו תרומת הדשן דכתיב ביה אצל המזבח. ולא היה צריך החכם לטעם הזה שהרי אף במוראה ונוצה קבע הכתוב מקום בפי' ואצל המזבח מפורש בהן כמו שמפורש בתרומת הדשן ואף הוא היה קשה אלמלא שגדול כחן של כהנים ואם בא להשליכה לאחד משלשה בתי דשנים שהיו רחוקים משם לא היה יכול אלא במעשה נסים ואם היה יכול לא קיים אצל המזבח ופסולי קדשים שאינו שורף בצד המזבח אין אנו צריכין לומר מפני שלא נתפרש אצל המזבח שהרי אף דישון מזבח הפנימי והמנורה אין פרושן מדברי תורה אלא מדברי סופרים שהיה מקומן מקום מוראה ונוצה אלא יש לומר כמה דמרחקי פסולין ממזבח טפי עדיף גזרה דלמא מסיק להו. ונשאר לנו לפרש ההיא דאמר ר' נחמן אמר רבה בר אבוה ג' בתי דשנים היו למה לא מנה ד' ונחשוב ההוא דתרומת הדשן בהדיהו וי"ל דלא חשיב אלא בתי דשנים של שרפה והא לא היו אלא ג'.
עוד פי' החכם החובה היא חובתו של זב וזבה ומצורע בדלות ויולדת בדלות ושמיעת קול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו בדלות אבל אשתמיטתיה נזיר שנטמא ואם פירש ושייר מה שייר דהא שייר.
<h2>דף פא מב</h2>
חטאת שנתערבה בעולה. פי' חטאת מועטת בחטאת מרובה ימותו כולן ולא אמרינן נכבשינהו דניידי דבקדשים גזרו גזרה משום קבוע ולא הלכו בהן אחר הרוב ואע"ג דפירש ופדיון אין להם אלא בבהמה. מתני' חטאת שנתערבה בחובה. פי' והוא קן סתומה. אין כשר אלא מנין חטאות שבחובה. לפי שבתחלה אינו יכול להקריב ולאחר שהקריב מנין חטאות שבחובה אני אומר כי כולן מן החובה היו ונתפרש הנשארים מן החובה כנגדן לעולות ובתוכן החטאת המעורבת ושוב אינו יכול להקריב לא חטאת ולא עולה שהרי כולן מפורשות והוו להו חטאת שנתערבה בעולה וכן עולה שנתערבה בחובה כולה על הדרך הזה מתפרשה. ובודאי שכל משנתינו בנויה ושנויה על העיקר הזה שהקינין מתפרשות בעשיית הכהן המחצה מהם משום אחד לשם חטאת או לשם עולה ונתפרש גם המחצה הנשאר כנגד המחצה העשוי זה הוא הדרך לכל משנתינו. ולפי שאמר עולה שנתערבה בחובה ומשמע שהחובה מרובה והנדבה מועטת כי ההיא דמתני ליה רב יחזקאל לרמי בריה הנשרפין בנסקלין ואהדריה רב יהודה לפיכך בא לפרש ולומר שכן ה"ה כשהנדבה מרובה והחובה מועטת או ששתיהן שוות בכולן דין א' הוא שמנין עולות שבחובה קרבות והשאר מתות ואיידי דסליק מינה מפרש לה ומינה ילפינן לחטאת שנתערבה בחובה וברישא איידי דתנא חטאת שנתערבה בחובה דלא מתני לה בלישנא אחרינא תנא נמי עולה שנתערבה בחובה ובסופה דאושה ליה חובה בין שהיא מרובה או מועטת או שוה איידי דתנא חובה תנא נמי נדבה ואי אפשר לומר כפי' החכם שאמר שלא יתכן לשומע להפרש בין חטאת לחובה שהחטאת גם היא חובה אינו שומע זה לא שמיעה ליה רישא דמתני חטאת שנתערבה בחובה.
<h2>דף פא מג</h2>
בד"א בחוב' ובנדב' אבל בחוב' שנתערבו זו בזו. פי' והן סתומות אחת לזו ואחת לזו מחצה כשר ומחצה פסול פי' ואותו המחצה הכשר יקרב רביע חטאת ורביע עולה ומספקינן לחומרא כי החטאות היו מאשה זו והעולות מאשה זו והמחצה הנשאר נתפרשו כולן לזו שהקריבה חטאות עולות ולזו שהקריבה עולות חטאות והוו להו חטאת ועולה שנתערבה וימותו. אחת לזו ושתים לזו ושלש לזו וכו'. המועט כשר פי' והוא קרב חציו חטאת וחציו עולה ומספקא נאמר לחומרא כי המחצה ממה שהקרבנו או חטאות או עולות היה משל מועטת והמחצה האחר משל מרובות ואותו המחצה [שעומדות] להקריב לשל מועטת נתפרש מן המחצ' שהקריבה כי הקנין מתפרשות בעשיית הכהן המחצה מהן משם אחד כלומר משום חטאת או משום עולה כמו שאמרנו ולפי שאין אנו יודעים אם חטאת הקריב ומה שנשאר נתפרש לעולה או אם עולה הקריבה ומה שנשאר לה נתפרש לחטאת לפיכך אין אנו יכולין למשוך מהן עוד להקריב שהרי יש כאן פרידים מפורשים שאין אנו יודעים פירושם אם חטאת אם עולה ומספק ימותו השאר כולן.
<h2>דף פב מב</h2>
כיצד שתי נשים לזו שתי קנין ולזו שתי קנין פרח מזו לזו פוסל א' בהליכתו. פי' פוסל גוזל אחר כנגדו במקום שיצא משם והכי גם הוא פוסל במקום שהלך לשם נמצאת קן אחת פסולה בהליכתו. חזר. פירוש למקום שיצא משם מספק נאמר שמא אחר היה. פוסל. גוזל אחר כנגדו בחזרתו חוץ ממנו הוא עצמו שפסול הרי קן אחרת פסולה נמצאו בהליכה וחזרה שתי קנין פסולות ושתי קנין כשרות. עוד אנו מוסיפים לפרש לזו שתי קנין ולזו שתי קנין הם ח' פרידים ארבע לזו [וארבע לזו] פרח מזו לזו הרי ג' פרידים במקום שיצא משם וחמשה פרידים במקום שהלך לשם והוא מעורב בהם ואינו ידוע הרי הכהן בא מהמלכה ומקריב מחמש פרידים אלו שתי חטאות ושתי עולות והגוזל החמישי פסול ואינו יכול להקריבו לא לחטאת ולא לעולה לפי שאנו אומרים מספק שהגוזל פורח קרב בכלל ד' פרידין אלו ואין ידוע אם קרב חטאת או עולה שאם הפורח נעשה חטאת הרי הקריב מעיקר הקנין שתי עולות וחטאת אחת ונתפרש זה הגוזל החמישי לחטאת לפי שהוא מעיקר הקנין ואם הפורח נעשה עולה הרי הקריב מעיקר הקנין ב' חטאות ועולה אחת ונתפרש זה הגוזל החמישי לעולה לפי שהוא מעיקר הקנין והן מתפרשות בעשית הכהן ולפי שאין אנו יודעים פי' של גוזל החמישי זה המשויר אם חטאת אם עולה לפיכך פסול להקרבה הרי פי' היאך הוא פסול במקום שהלך לשם ויש לנו לפרש היאך הוא פוסל אחר כנגדו במקום שיצא משם וכבר ידענו כי במקום שיצא משם נשארו ג' פרידין הרי הכהן בא מהמלכה ומקריב מג' פרידים אלו שתים מהן א' לחטאת ואחד לעולה והגוזל הג' פסול ואינו יכול להקריבו לפי שאין אנו יודעים אם הפורח הוא בן זוגו של זה נעשה לחטאת במקום שהלך לשם ונתפרש זה לעולה מכנגדו או אם הוא נעשה עולה ונתפרש זה לחטאת מכנגדו נמצא שהוא מפורש ואין אנו יודעים פירושו לפיכך פסול להקרבה נמצא הגוזל הפורח ממנו הוא או אחר מחברו פוסל במקום שהלך לשם ופוסל אחר כנגדו במקום שיצא משם הרי קן אחת פסולה בהליכתו חזר פוסל אחר בחזרתו נמצאו ד' פרידין כאן וד' פרידין כאן ומספק נאמר זה שחזר לא זה הוא שפרח הרי שיש לכל אחד ואחד אחת משתי נשים אלו ג' גוזלות מעיקר קניהן וגוזל אחר פורח אליה הרי הכהן בא מהמלכה ומקריב מארבעה פרידין אלו שתים מהן אחת לחטאת ואחת לעולה ושוב אינו יכול להקריב משם כי השלישי מעיקר הקן נתפרש מכנגד בן זוגו שהוא הגוזל שפרח ממנה והוא מפורש ואין אנו יודעים פירושו לפיכך אין הכהן יכול למשוך מהן עוד ולהקריב וכדין אשה זו כך דין חברתה נמצא שכל א' וא' קן אחד פסולה וקן אחד כשרה נמצאו לשתיהם שתים כשרות ושתים פסולות והכלל מטעם משנתנו שאין הפורחים מפרישין מה שכנגדם עד שיקריב מעיקר הקנין עד כדי שלא ישאר אלא מה שכנגד הפורחין ומשם ואילך הפורחין מפרישין מה שכנגדן זה הוא דרך משנתנו. שוב פרח וחזר ופרח וחזר. אפי' כל היום כולו. לא הפסיד כלום. שאין יכול להיות יותר פחות משתי קנין כשרות לכולן. שאפי' הן מעורבות. בתחלה ונכנסות כולן למקום אחד. אין פחות משתים. ודבר זה מתברר ממה ששנינו בפ' ראשון חובה שנתערבה זו בזו שתים לזו ושתים לזו מחצה כשר מחצה פסול ושם פירשנוהו ואין אנו צריכין לחזור עליו.
<h2>דף פב מג</h2>
פסקא פרח חזר פוסל אחד בהליכתו ואחד בחזרתו. פי' פרחה וחזרה שניה ונוספו שנים פורחים לכל אחת ואחת מן האמצעיות הרי ד' פורחים לכל אחת ואחת ולעומדות על הגבולין נוספו א' אחד הרי שנים פורחים לאחת מן השתים העומדות על הגבולין והוא השביעית ולשניה מן העומדות על הגבולין והיא הג' יש לה ג' פורחים בין פריחה ראשונה וב' לפיכך הפסידה עכשיו הכל כי פריחה וחזרה שניה זו אנו מפרשין אותה מן הג' עד הז' ומן השביעית עד הג' להוסיף להן הפסד שני על הפסדן הראשון אבל הראשונה והשניה כבר הפסיד הכל מפריחה וחזרה ראשונות ואינן יכולות שוב להפסיד כלום לפי' אין להן זכר בכאן. ואם באנו לפרש פריחה וחזרה שניה זו כעין פריחה וחזרה ראשונה שהיא מן הראשונה ועד השביעית הרי נוסף עלינו ספק גדול שמא כל הראשונה פרחה לשביעית או לששית או לכל אחת ואחת וכיון שהקריב גוזל אחד לחטאת נתפרש השני לעולה ואינו יכול שוב להקריב עולה לפי שזה השני מעורב בהן ואינו מכירו נמצא שאין לגדולה שבהן אלא חטאת אחת ועולה א' ונשתבשה עלינו כל משנתנו הא אין עלינו לפרשה כלשון האחרון אלא כלשון הראשון והוא שחזר ופרח מן הג' לד' לה' לו' ולז' נמצאו הג' והז' עומדות על הגבולין שאין למטה מזו ואין למעלה מזו יניסו להם פורח א' לכל א' וא' מהן לפיכך הן מפסידות קן אחד לכל אחת ואחת מהן בהפסד ב' חוץ מן ההפסד הראשון כי כל הפורח פוסל קן אחת כמו שאמרנו למעלה והאמצעיות כל אחת מפסדת שתי קנין בהפסד שני חוץ מן ההפסד הראשון הרי שהפסידו כל אחת ואחת ד' קנין מפני ד' פורחים שיש לכל אחת מהן בין פריחה ראשונה לשניה והן מפרישין מה שכנגדן ומפסידין ד' קנין לכל אחת כמו שבפריחה ראשונה הפסידו לכל אחת שנים פורחים שתי קנים והשביעית שאין לה בשתי הפריחות אלא שנים פורחים לא הפסידה בשתי הפריחות אלא שתי קנין. נמצאו הג' והד' אין להם כלום החמישית יש לה אחת הששית יש לה שתים הז' יש לה חמש. ומדרך הפירוש שפירשתי למעלה יתברר גם זה ואין צריכין להאריך עוד.
חזר פוסל אחר בהליכתו ואחר בחזירתו. פי' זו פרחה וחזרה שלישית ואנו מפרשין אותה מן החמישית עד הז' להפסיד אותן הפסד שלישי ואנו גורעים השלישית והרביעית שכבר הפסיד הכל מפריחה וחזרה שניה ונוספו ופריחה וחזרה זו השלישית שנים פורחים לכל אחת ואחת על הדרך שפירשנו למעלה והם ששה פורחים בין ג' הפריחות ומפסידות שש קנין לפיכך אין להם כלום חוץ מן הז' והז' בדין הוא שלא תפסיד עכשיו כלומר בפריחה וחזרה שלישית שהרי אין למעלה הימנה ומה שלמטה הימנה אינו קרב שהרי אין להם כלום ואע"פ שלמעלה עשו את שאינו קרב כקרב גזירה היא שגזרו פורח לשל מטה הימנה אטו פורח לשל מעלה הימנה כשם שזה מפרש כנגדו כך זה מפרש כנגדו אבל כאן בשביעית אין לגזור עכשיו כלום שהרי למטה הימנה אין קרב ולמעלה הימנה אין כלום ואין מי שפי' לה בעשיית הכהן לפיכך בדין היה שלא תפסיד עכשיו כלום אלא הוסיפו עליה גזירה חדשה וגזרו פריחה וחזרה שלישית אטו ראשונה ושניה דאי אמרת לא הפסיד בשלישית כלום אתי למימר הכי בראשונה ושניה לפי' גזרו שתפסיד עוד קן אחת בפריחה וחזרה ג' כשם שבראשונה ובשניה הפסידה בכל אחת קן אחת נמצאת מפסדת עכשיו ג' קנין. וזו היא ששנינו השביעית יש לה ארבע ויש אומרים השביעית לא הפסידה כלום. פי' קא סברי יש אומרים פורח לשל מטה אטו לשל מעלה גזרינן פריחה שלישית אטו ראשונה ושניה לא גזרינן ואי אתה יכול לומר ליש אומרים לית להו גזירה כלל שאם כן אף החמישית לא הפסידה הכל ועוד דהא לא פליגי יש אומרים בכולהו בבי דלעיל הלכך אית לן למימר דיש אומרים פורח לשל מטה אטו פורח לשל מעלה גזרינן פריחת שלישית אטו ראשונה ושניה לא גזרי וזהו טעמן כצפיחית בדבש במן. ואם פרח מן המתות לכולן הרי כולן ימותו. פשוטה היא ואיידי דאתחיל בהפסד גמר כולה בהפסד.
<h2>דף פב מד</h2>
קן סתומה וקן מפורשת פרח מן הסתומה למפורשת. פי' ונתערבה הסתומה ולא הוכרה בתוך המפורשים [ואם היו המפורשים] ידועים היה מתברר הסתומה מתוכן והיינו מחזירין אותו למקומו [אך דמתוך] ומתוך הסתום אינו מתברר גם מפורשים אינן ידועין והוו להו חטאת ועולה שנתערבו וימותו וימות גם הסתום עמהן. ויקח זוג לשני. חזר או שפרח מן המפורשות לראשון. לסתומה ואין המפורש ידוע אם חטאת ואם עולה היה הרי כולן ימותו.
<h2>דף פב מה</h2>
חטאת מכאן ועולה מכאן וסתומה באמצע פרח מן האמצע לצדדין אחד אילך ואחד אילך לא הפסיד כלום אלא יאמר זה שהלך אצל חטאת חטאת וזה שהלך אצל עולה עולה. חזר לאמצע. פי' אחד מכאן ואחד מכאן ואינן נכרין הוו להו חטאת ועולה שנתערבו. וימותו האמצעיים. והצדדין עומדין במקומן. אלו יקרבו חטאות ואלו יקרבו עולות. חזר. עוד ופרח אחד אילך ואחד אילך ה"ל כפורח מהמתות לכולן. או שפרח מן האמצע לצדדין. שהאמצעיים גם הם כמפורשים לחטאת ולעולה ופרחו לצדדין אחד אילך ואחד אילך. הרי כולן ימותו. שאני אומר חטאת פרחה לצד עולה ועולה פרחה לצד חטאת והו"ל חטאת ועולה שנתערבו וימותו וקמ"ל דלא מדמי' ליה לשתי מדוכות ולפניה שתי קדרות או שתי קופות ולפניהם שני סאין שאני אומר תרומה לתוך תרומה נפלה וחולין לתוך חולין נפלו וכן שני צבורים אחד של מצה ושני בתים אחד בדוק ואחד שאינו בדוק דבכולהו תלינן לקולא כמו שמפורש לכל אחד טעמו במקומו והכא תלינן לחומרא דהוה ליה ספקא דאורייתא ובקדשים דחמירי ודי לנו טעם זה למשנתינו לפרש מאי קמ"ל ואין אנו צריכים לטעמים שפי' בו החכם.
<h2>דף פג מא</h2>
בד"א בכהן הנמלך וכו'. בזה הפרק קשה לנו בפי' החכם במשנת זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלק את הקנין שפי' זה הכלל לאתויי מאי בלשון הזה ואמר הכי כי מה שאמר למעלה אם זו יתירה על זו עשה כולן למטה או כולן למעלה מחצה כשר ומחצה פסול לא תימא דוקא בשעשה כולן למעלה או למטה אלא בשעשה רובן למעלה או למטה נמי משכחת לה ולפי דעתנו אין זה הכלל כל מקום דרישא עומד על משנה זו בשעשה כולן למעלה או למטה כי הענין גלוי וידוע ויפורש ואינו צריך כלל ופי' אחר גם בשעשה רובן למעלה או רובן למטה הרבה דרכים יש בדבר ולא כל המקומות שוין אבל הכללות השנוין במשנתנו על חציין למעלה וחציין למטה נשנו וזה הכלל דכל מקום דרישא עומד על משנה ראשונה שבפ' זה אחת לזו ואחת לזו שתים לזו ושתים לזו וכו' עד חציין למעלה וחציין למטה ושם בפרט האריך הלשון ופי' את של מעלה מחצה כשר ומחצה פסול ואת שלמטה מחצה כשר ומחצה פסול וכאן בזה הכלל קצר הלשון ואמר מחצה כשר ומחצה פסול והכל אחד הוא וזה הכלל דכל מקום וסיפא עומד על משנה שניה אחת לזו ושתים לזו וג' לזו ועשר לזו וכו' עד חציין למעלה וחציין למטה המרובה כשר ולעולם כל הכללות שנויין בשעשה חציין למעלה וחציין למטה וכן אף כל הבא מן הכלל כמו הכלל ומתוך פרושינו שאנו עתידים לפרש יתבאר זה היטב. גם במשנת האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר קשה לפי פי' החכם בפי' נדבה שאמר אע"פ שהיא יכולה לשנות את נדרה לבני יונה שהרי לא קבעתי בתורים בתחלת הנדר והרי היא יכולה לפטור את עצמה בג' בני יונה שנים לנדרה ואחד לחטאתה אפ"ה לכתחלה לא תשנה אותו הואיל ופרישתו מתחלה לתורים זו קשה שא"כ הרי פי' הנדר בקביעת הנדר ולא הוצרך התנא לשנות את דבריו ולומר קבעה נדרה ומה שאמר שאם החמירו בודאה לא החמיר בספקא לא זה דרך משנתינו אבל היא הולכה לחומרא בכל מה שהיא לרבות ספקא וספק ספקא וקדשים חמורים בכל מקום ואין להקל ומה שנתן החכם טעם בסוף הדבר ואמר שעקר כי במין אחד לא יתכנו חמש פרידין כלל אלא בקבעה ושכחה מה קבעה אבל לא בפירשה ואינה יודעת מה פירשה שהרי האשה יודעת איזה המין הביאה ואם כדבריו למה הוצרך התנא לשנות דבריו מפי' לקבעה ובאשה שהיא יודעת מה הביאה הלא בפי' נדרה היינו יכולים למצוא חשבונות גדולים כמו בקבעה ובאשה שאינה יודעת מה נתנה לכהן אבל הכהן יודע מה עשה שעשה חציין למעלה וחציין למטה וכשאין הכהן יודע מה עשה יגדיל וירבה חשבון הקרבנות כמו ששנינו בסוף משנתינו. עוד פי' החכם קבעה נדרה צריכה להביא עוד וכו' עד משני מינין תביא שש שתי עולות וחטאת אחד ממין זה ושתי עולות וחטאת א' ממין זה ואין הדבר כן אלא חמש עולות משני מינין ג' ממין זה ושתים ממין זה וחטאת א' ממין המרובה ומתוך פירושנו שאנו עתידים לפרש יתבאר גם זה כי כמו שפי' החכם לא יתכן כלל אלא אליבא דבן עזאי דאמר הולכין אחר הראשון אבל אליבא דרבנן דאמרי הולכין אחר החטאת לא יתכן ומדסיפא בן עזאי הוי רישא רבנן ולא בן עזאי. עוד פי' החכם נתנן לכהן ואינה יודעת מה נתנה הלך הכהן ועשה ואינו יודע מה עשה אמר עכשיו הוא מדבר באשה שיודעת מקצת ובכהן שיודע מקצת מריה דאברהם תנא תני אינה יודעת ואינו יודע מה לנו לפי' הזה לומר יודעת ויודע. עוד אמר החכם כי המשל שהוא בא על ריבוי הקרבנות וקול א' וז' קולות מפני שהיא בתחלה היתה מספקת בשש פרידין והיא עכשיו חייבת להביא שמונה ואין המשל הזה דומה יפה לדבר כי ריבוי זה גדול מאד מזה.
נחזור לפירוש משנתינו בד"א בכהן הנמלך. כבר פי' כל שני פרקים ראשונים בכהן הנמלך לא נפל דבר אחת וכשם שביארנו בהם דין הכשר והפסול בהמלכה בכהן שעבר והקריב ולא נמלך. א' לזו וא' לזו שתים לזו ושתים לזו ג' לזו וג' לזו עשה כולם למעלה מחצה כשר ומחצה פסול. העולות ודאי כשרות והחטאת ודאי פסולות וחייבות להביא עוד חטאות אחרות ונאכלות לכהנים שלא על הספק הן באות. כולן למטה מחצה כשר ומחצה פסול. החטאות ודאי כשרות ודאי העולות פסולות וחייבות להביא עוד עולות אחרות. חציין למעלה וחציין למטה את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול ואת שלמטה מחצה כשר ומחצה פסול. זו היא מספק לחומרא שאני אומר את של אשה זו קרבה כולן למעלה ואת של זו קרבה כולן למטה לזו עולות כשרות וחטאות פסולות ולזו חטאות כשרות ועולות פסולות וחייבות בין שתיהם להשתתף ולהביא המחצה הפסול עולות כשרות וחטאות פסולות והן באות על הספק ואין נאכלות אבל המשנה לא באה להזכיר התקנה כלל לפי' לא פירשתי השתוף והתנאי בין שתיהן.
<h2>דף פג מב</h2>
אחת לזו ושתים לזו וג' לזו עשר לזו מאה לזו. בהצעת של המשנה הרי קי"ו קנים לחמש נשים. בשעשה כולן למעלה או למטה. דבר ברור הוא שהמחצה כשר ומחצה פסול. חציין למעלה וחציין למטה. נ"ח קנים כאן ונ"ח קנים כאן אין אנו יכולין לומר שבעלת המאה הקריבה כולן במקום אחד שהרי יש לה מאה קנין וכאן אין במקום אחד אלא נ"ח קנים אלא בעל כרחנו יש לנו לומר שיש לאשה אחת והיא בעלת המרובה למעלה ולמטה ולפי' הרי ידיעה זו מוסיפה כשרות ומנין המרובה שהוא ק' קנים כשר שאפי' תגיע עצמך לומר שהארבע נשים בעלות ט"ז הקנין הקריבו כולן למעלה הרי ח' קנין כשרות וח' קנין פסולות כי לכל א' וא' מחצה כשר ומחצה פסול נשארו לבעלת המאה להקריב מ"ב קנין למעלה ונ"ח קנין למטה ובדין היה להקריב חמשים קנין למעלה וחמשים קנין למטה נמצא שאין לבעלת המאה פסולות אלא ח' קנין ששנת' מעולות לחטאות וח' קנין שהיו פסולות משל ארבע נשים שהיו מחצה כשר ומחצה פסול נמצאו לכולן ט"ז קנין פסולות ומאה קנין כשרות.
זה הכלל כל מקום שאתה יכול לחלוק את קנין שלא יהיו משל אשה א' בין למעלה בין למטה. כגון במשנה אחת לזו ואחת לזו שהנשים שוות ביניהן כשקרבו חציין למעלה וחציין למטה מספק אני אומר לאשה זו קרבו כולן למעלה ולאשה זו קרבו כולן למטה לפיכך מחצה כשר ומחצה פסול וזה הכלל טעם ופי' הוא למה ששנינו במשנה ראשונה ואם באנו לפרש זה הכלל לאתויי מאי י"ל לאיתויי היכא שאין הנשים כולן שוות בקניהן מיהו כל המועטות שוות לבעלת המרובה כגון עשר לזו ועשרים לזו ושלשים לזו ומ' לזו ונ' לזו וק' לזו שכל המועטות שוות לבעלת המאה ואני אומר שמועטות קרבו כולן למטה או בחילוף ואין לאשה אחת בשני מקומות נמצא את שלמעלה מחצה כשר ומחצה פסול ואת של מטה מחצה כשר ומחצה פסול והכל דרך אחד הוא למה ששנינו כשהנשים שוות בקניהן. וכל מקום שאי אתה יכול לתלות את הקנין עד שיהיו משל אשה אחת בין מלמעלה בין מלמטה המרובה כשר. גם זה הטעם ופי' למשנה שניה מפני מה המרובה כשר מפני שע"כ יש לנו לומר שכל קניה קרבו ביום א' שהרי מינין קניה גדול ממנין הקרבים במקום אחד לפיכך המרובה כשר כמו שפי' וכל מקום דסיפא לאו לאיתויי קא אתי אלא לפרושי טעמא ואיידי דתנא רישא כל מקום תנא סיפא נמי כל מקום ואיבעית אימא כל מקום דסיפא נמי לאיתויי שאר חשבונות רבים שהם על דרך חשבון זה כגון חמש לזו וכ' לזו ול' לזו ומאתים לזו ושאר חשבונות הדומים לזה עד אין קץ.
מ"ג. חטאת לזו ועולה לזו. כולה פשוטה היא.
<h2>דף פג מד</h2>
חטאת ועולה סתומה ומפורשת וכו' עד חציין למעלה וחציין למטה אין כשר אלא סתומה. אפי' המפורשה מאה קנין והסתומה אינה אלא קן אחד אין כשר אלא סתומה שאני תולה הספק לחומרא ואני אומר המפורשת קרבה חציה למעלה וחציה למטה בשינוי ונפסלה כולה ואין כשר אלא הסתומה שגם היא קרבה חציה למעלה וחציה למטה ואם באנו לומר שהסתומה קרבה כולה במקום אחד הרי חציה פסולה אבל פסלותה יש שכר כמפורשת שאם קרבה הסתומה כולה למעלה נמצא שהקריבה המפורשת מ"ט פרידין למעלה ונ"א למטה ואת"ל ששנתה במקומותיה מ"מ נשאר לה פרידה אחת של חטאת קרבה למטה והיא כשרה כנגד פרידה של חטאת של בעלת הסתומה שקרבה למעלה נמצא לעולם מנין הסתומה כשר.
והיא מחלקת ביניהם. פי' אם משל שתי נשים הן כשרות הסתומה מחלקת לפי חשבון בין שתיהן כי המחצה של בעלת הסתומה ודאי כשר וממנו אין לגרוע והמחצה האחר ספק הפסולות מוטל בין שתיהן לפי' בעלת הסתומה נוטלת מן הכשרות ג' חלקים ובעלת המפורשת רביע ונפקא מינה לענין תשלומי הכשרות כמשתתפות ביניהן במה שהספק מוטל בין שתיהן. וכאן בפירוש הזכיר בעל המשנה השיתוף כששנה והיא מתחלקת ביניהן וכן אותה ששנינו בכריתות בזמן שתיהן עומדות מביאות קרבן ונאכל לומר כבר הזכירה השיתוף בין שתיהן בפי' אבל ללמדו ממקום סתום אין לנו ובפרק שני איידי דפתח בקן סתומה תנא נמי סתומה וקן מפורשת וכאן איידי דתנא חטאת לזו ועולה לזו תנא נמי חטאת ועולה סתומה ומפורשת.
<h2>דף פג מו</h2>
האשה שאמרה הרי עלי קן כשאלד זכר. הוא הדין ליולדת נקבה אלא אורחא דמלתא קתני שהאשה נודרת להביא קרבן לכשתלד זכר כדכתיב מה ברי ומה בר בטני ומה בר נדרי. ילדה זכר מביאה שתי קנין א' לנדרה ואחד לחובתה. והרי ג' עולות וחטאת אחת. נתנתן לכהן הכהן צריך לעשותן שלש פרידין למעלה ואחד למטה לא עשה כן אלא עשה שתים למעלה ושתים למטה דלא נמלך. הפסיל עולה א' שהקריב למטה. לפיכך צריך להביא עוד פרידה אחת ויקריבנה למעלה ממין א'. פי' בד"א כשהביאה בקנין ממין א' והיא צריכה לשלם אותה פרידה מאותו המין שהביאה בתחלה לפי שאין מביאין א' כנגד מין אחר.
משני מינין תביא שתים. פי' אם הביאה בתחלה משני מינין קן א' תורים וקן אחד בני יונה תביא עכשיו משתי פרידין לעולה משני מינין לפי שאין אנו יודעים מאיזה מין הקריבה באחרונה למטה בהבאה ראשונה שתביא העולה מאותו המין בהבאה שניה זו והיא עולת נדבה אם עשה מין זה חציו למעלה וחציו למטה ומין זה חציו למעלה וחציו למטה ואנו סבורים כי קן הנדר דומה לקן החובה שהוא צריך ממין אחד או שמא כל המין האחד קרב למטה בהבאה ראשונה ואין אנו יודעים איזה מין היה והיא חייבת להביא באותו המין עולת חובה לפיכך תביא עוד שתי פרידין משני המינין תור ובן יונה ויעשם למעלה וממה נפשך יצאה ידי חובתה מנדר ומחובה.
פירשה נדרה. פירוש בהבאה ראשונה אמרה שתי פרידין אלו לנדרי ועשה הכהן מחצה מן הכל למעלה ומחצה למטה. צריכה להביא עוד ג' פרידין. ומפורש בגמרא דזבחים פירושא דרבנן בתראי שתים למעלה ואחת למטה. כשהביאה ממין אחד. הגע עצמך שהביאה ד' תורים בתחלה ופירשה שתים מהן ואמרה אלו נדרי והכהן לא נמלך והקריב שתי תורים למעלה ושתי תורים למטה ואני אומר שמא הנדר כולו קרב למטה והוא כולו פסול והחובה קרבה כולה למעלה ואין כאן כשר אלא פרידה אחת של חובה שקרבה עולה והרי הפסידה שלש פרידין לפיכך היא צריכה להביא עוד ג' פרידין שתים למעלה ואחת למטה לא שנא שיהיו שלש מאותו המין שהביאה בתחלה שהוא תורין לא שנא משני מינין שתים ממין זה וא' ממין זה ובלבד שתהא החטאת בהבאה שניה זו ממין המועט והמין המועט ממין הבאה ראשונה דהיינו שני בני יונה לעולה ותור אחד לחטאת אבל שתי תורים ובן יונה א"נ שלשתן בני יונה לא תביא לפי שאין מביאין אחד כנגד מין אחד זהו הדין בשהביאה הבאה ראשונה ממין אחד ועד כאן דרך אחד בין לרבנן בין לבן עזאי. משני מינין תביא ארבע. אם היתה הבאה ראשונה משני המינין שתי תורים ושני בני יונה ופרשה המין האחד לנדרה ואינה יודעת מה פרשה מספק אני אומר שמא נדרה קרב למטה ונפסל כולו והיא חייבת לשלמו מאי זה מין שתרצה והעולה של חובה שקרבה למעלה אין אנו יודעים אם תור היתה ראשונה משני המינין שתי תורים ושני בני יונה ופרשה המין האחד לנדרה ואינה יודעת מה שתביא כנגדה תור לחטאת או בן יונה היתה שתביא בן יונה כנגדה לחטאת לפיכך אינה מסופקת עכשיו בג' פרידין והיא צריכה להביא ארבעה פרידין ב' ממין זה וב' ממין זה ותעשם ג' למעלה ואחד למטה שאפי' היו כל הראשונים פסולים הרי יצאה ידי חובתה בארבע פרידין הללו מה נפשך אם בהבאה ראשונה עשה מין זה חציו למעלה וחציו למטה ומין זה חציו למעלה וחציו למטה מהבאה ראשונה יצאה ידי קרבן חובתה ואינה צריכה אלא שתי עולות לנדרה בין ממין אחד בין משני מינין שעולת הנדר של הבאה ראשונה שהיתה מאחד משני המינין תצטרף לאחד משתי עולות של נדרה שהיא מביאה משני המינין בהבאה שניה זו ואם בהבאה ראשונה עשה מין א' כולו למעלה ומין א' כולו למטה אם נדרה יעשה למעלה וחובתה למטה מהבאה ראשונה יצאה ידי נדרה וחטאתה ובשתי עולות משני המינין די לה לצאת ידי הספק מאי זה מין שהיתה החטאת בהבאה ראשונה שקבעה עולה כנגדה ממנה ואם בהבאה ראשונה עשה הנדר כולו למטה והחובה כולה למעלה והוא ספק הפסול הגדול צריכה שתי פרידין לנדרה ושתים לחובתה לפי שאין אנו יודעים מאיזה מין היתה עולת החובה בתחלה שתביא כנגדה חטאת ממינה לפיכך תביא ב' ממין אחד לחובתה נמצאו בהבאה שניה זו ארבע פרידין שתים ממין אחד ושתים ממין אחר אבל ארבעתן ממין אחד לא תביא לפי שאין אנו יודעים מאי זה מין קבעה חטאתה בהבאה ראשונה כשעשה המין האחד למעלה והמין האחד למטה והיא צריכה עולה כנגדה מאותו המין וכל שלש ממין אחד ואחת ממין אחר לא תביא שהרי יש לה לעשות שתי עולות משני המינין נמצאת חטאתה ממין המרובה ושמא לא ישתיירו לה שתי עולות ממין אחד לנדרה שהרי יש לה להביא כנגד חטאתה עולה מאותו המין. וא"ת והלא נשאר לה עולת חובה מהבאה ראשונה על מה אינה מצטרפת עם אחת מאלו הבאות לה בהבאה שניה משני המינין תשובתך אין בדין שתצטרף שמכוין שפרשה נדרה מהבאה ראשונה נתפרשה חובתה לפיכך אינה עולה לה לנדרה הלכך אין תקנתה אלא בשתים ממין זה ושתים ממין זה שלשה למעלה ואחת למטה דרך זה לרבנן ולא לבן עזאי זהו הפירוש הנכון בפרשה נדרה משני המינין שאינה יודעת מה פרשה. אבל החכם פי' משנתינו ביודעת מה פרשה אבל הכהן אינו יודע איזה מין עשה למעלה ואיזה מין עשה למטה וזה הפי' דחקו לעשות פי' הנדר בקביעת הנדר כלומר שאין לה לכתחלה לשנות נדרה מן המין שפרשתו מתחלה וזו היא שקשה בפירושו ואילו פי' משנתנו בשאינה יודעת מה פרשה לא היה קשה כלום.
קבעה נדרה. פי' כרוך ותני קבעה ופרשה כגון שקבעתו מתחלה באחד משני המינין ועכשיו שכחה מה קבעה וכשהביא שתי הקנין בהבאה ראשונה ממין א' פרשה שתי פרידין מהן לנדרה והכהן עשה חציין למעלה וחציין למטה מה נפשך אם ממין שקבעה לא הביאה אין פירושה כלום ומהבאה ראשונה יצאה ידי קרבן חובתה וצריכה להביא שתי פרידין מן המין הא' לנדרה ואם ממין שקבעה הביאה הרי פירושה פי' וי"ל כי הנדר קרב למטה והחובה קרבה למעלה ואין כשר אלא פרידה אחת של עולת חובה בלבד וזהו ספק הפסול הגדול וצריכה ג' פרידין מאותו המין של הבאה ראשונה שתים לנדרה וא' לחטאתה. נמצאת צריכה חמש פרידין. ג' מן המין הראשון ושתים מן המין האחר ודקא פי' לה רבנן בתראי בזבחים שלש לנדרה ושתים לחובתה סימנא בעלמא הוא שתביא חטאת ועולה כסדר החובה ממין אחד והוא מין המין הראשון שהביאה ממנו תחלה שאם אתה אומר החובה נעשית כולה למעלה צריכה חטאת מאותו המין ואם החובה נעשית כולה למטה צריכה עולה לחובתה מאותו המין ולנדרה אין צריכה כלום ואת"ל שהיא צריכה ב' עולות לנדרה א"א שתהא צריכה עולה לחובתה ותאמר על עולת חובתה שבהבאה שניה שתעלה לה לנדרה להצטרף לאותן ג' פרידין שהיא מביאה לנדרה שתים מן המין האחד ואחת מן המין הראשון הרי ארבע עולות משני מינין ועכשיו בין הבאה ראשונה והבאה שניה יצאה ידי חובתה מנדר ומחובה. בד"א כשהביאה שתי הקנין ממין אחד. ודרך זה בין לרבנן ובין לבן עזאי. משני מינין תביא שש. פי' אם היתה הבאה ראשונה משני המינין והוא בשעת הנדר קבעה נדרה מן המין הא' וכשהביאה משני המינין לא היתה צריכה לפרש אי זה מהן לנדרה כי הנדר מאיליו חל על המין שקבעתי ואפי' פירשה בחילוף ממה שקבעה אין בדבריה כלום והפירוש חל מאליו בשעת הקביעה לפיכך חייבת להביא עוד שש פרידין ארבע ממין אחד ושתים ממין אחר ותעשה ממין המרובה א' למטה והשאר כולן למעלה וממה נפשך יצאה ידי כל הספק בשש פרידין אלו שאפי' נפסלו כל הראשונים די לה באלו לצאת ידי ספקא הגע עצמך שתביא בהבאה שניה זו ארבע תורין ושני בני יונה ותעשה תור א' למטה ושאר כל הפרידין למעלה מה נפשך אם בהבאה ראשונה עשה הנדר כולו למעלה והחובה כולה למטה מהבאה ראשונה יצאה ידי נדרה ועכשיו אינה צריכה אלא עולה אחת לחובתה ובשתי עולות ומשני המינין די לה לצאת ידי הספק מאי זה מין שהיתה החובה בהבאה ראשונה ואם בהבאה ראשונה עשה הנדר חציו למעלה וחציו למטה והחובה חציה למעלה וחציה למטה מהבאה ראשונה יצאה ידי קרבן חובתה ואינה צריכה אלא עולה אחת לנדרה ובשתי עולות אלו משני המינין די לה לצאת ידי הספק מאי זה מין שהיה הנדר בהבאה ראשונה ואם בהבאה ראשונה עשה הנדר כולו למטה ונפסל כולו והחובה כולה למעלה ונפסלה חטאתה הרי היא צריכה ארבע פרידין משני המינין לנדרה לצאת ידי הספק ולחטאתה צריכה פרידה אחת ולפי שאין אנו יודעים הפרידה של עולות חובה שהיתה כשרה בהבאה ראשונה מאי זה מין היתה ואין לנו להביא מין אחר כנגד מין אחר לפיכך תביא עוד עולה אחרת ממין חטאתה שאפי' היתה עולת חובתה הראשונה ממין אחר אין בכך כלום שהחטאת היא הקובעת כדברי חכמים ולא הראשון כבן עזאי נמצאו בהבאה שניה זו שלש תורין ג' למעלה ואחת למטה ושני בני יונה למעלה דרך זה לרבנן ולא לבן עזאי.
הרי פי' דרך ג' חלוקות אלו כשעשה הנדר למעלה והחובה למטה א"נ חובה למעלה ונדר למטה אי נמי זה וזה חציין למעלה וחציין למטה ואין אנו יכולין לחלוק בהן חלוקה רביעית ולפי הספק שיש בג' חלוקות הללו צריכה שש פרידין כענין שפי' והרי אנו נותנים טעם לפיכך מה שפי' שהנדר חל מאליו בשעת הקביעה כשהביאה משני המינין ואפי' פרשה בחילוף ממה שקבעה על כרחנו יש לנו לפרש כך שאם אי אתה אומר כן אלא שתהא כמין שלא פי' כלל לא היתה מספקת בהבאה שניה זו בשש פרידין הללו לפי שיש לומר שמא החובה והנדר שתיהן מן המין המועט הן שאינו אלא שתי פרידין והן בני יונה כגון לשון שפי' לפי שהבאה הראשונה נעשו בני יונה למטה והוקבע מהן חטאתה וחייבת להביא כנגדה עולת בני יונה ונדרה כמו כן היו בני יונה וחייבים להביא מהן שתים לנדרה ונמצאת צריכה ג' עולות מבני יונה וכאן אין בני יונה אלא שנים שהוא המין המועט עכשיו שפירשנו שהנדר חל מאליו בשעת הקביעה אפי' פי' בחלוף ממה שקבעה אין לנו ספק בדבר זה שיהו החובה והנדר ממין המועט שאם היה הנדר בני יונה ועשאן למטה לא הוקבעה מהן חטאתה שהרי נדר הם ואין החובה נקבעה בהם מפני הנדר שחל עליהם מאילו. גם פי' החכם שאמר כי [שש פרידין] שלש ממין זה וג' ממין זה הם ומהן שתי חטאות משני המינין לא יתכן זה לעולם אלא אליבא דבן עזאי אבל אליבא דרבנן דס"ל חטאת קבעה אין שש פרידין מספקת לה בענין הזה שאם קבעה בעשיית הכהן בהבאה שניה חטאת תור לחטאת בן יונה אני אומר כי נדרה היו תורים ונפסלו בהבאה ראשונה ושתי עולות של תורין שבהבאה שניה זו צריכות לה לעולות נדרה ואין לה עולת חובה ממין חטאתה שהחטאת היא הקובעת כדברי חכמים ולא הראשון כבן עזאי ומי כהחכם לדעת פשר דבר אלא שיצאה מלפניו בשגגה.
נתנתן לכהן ואינה יודעת מה נתנה. פי' אינה יודעת מאי זה מין נתנתן. הלך הכהן עושה ואינו יודע מה עשה. אם חציין למעלה וחציין למטה או כולן למעלה או כולן למטה. לא גרסינן צריכה להביא עוד שש פרידין שהרי שבע אלא הכי גרסינן צריכה להביא עוד ד' לנדרה ושתים לחובתה וחטאת אחת. שאני אומר הראשונים כולם נעשו למטה ותורים הם נדרה וצריכה להביא עוד שתי תורים לנדרה או שמא בני יונה היו נדרה וצריכה להביא עוד שני בני יונה לנדרה הרי אלו ד' עולות לנדרה משני מינין עוד צריכה שתי עולות לחובתה משני מינין כנגד חטאתה שמא בהבאה ראשונה כשנעשו כולן למטה תורים היו והוקבעה מהן תור אחד לחטאתה וצריכה להביא עוד תור לעולה כנגדו או שמא בני יונה היו וצריכה להביא עוד בן יונה לעולה כנגדו עוד צריכה להביא חטאת אחת מאי זה מין שתרצה כי שמא בהבאה ראשונה נעשו כולן למעלה ועדיין אין לה חטאת לפיכך צריכה להביא עוד חטאת אחרת מאי זה מין שתרצה ויהא לעולה כנגדו אחת משתי עולות משני המינין שהיא מביאה לחובתה בהבאה שניה זו כנגד חטאתה של הבאה ראשונה.
בן עזאי אומר שתי חטאות. פי' הלך בן עזאי לשיטתו שאמר הולכין אחר הראשון ושמא בהבאה ראשונה היו תורין כולן ונעשו למעלה כולן והוקבעה חטאתה תור או שמא בני יונה היו והוקבעה חטאתה בן יונה לפיכך היא צריכה להביא בהבאה שניה שתי חטאות משני המינין הרי שמנה פרידין חציין לנדרה וחציין לחובתה. ובדין הוא דלפלוג בן עזאי ברישא בדרכים שפי' לרבנן ולא לבן עזאי אלא י"ל כדאמרינן בעלמא נטר להו לרבנן עד דמסקי מילתיהו והדר פליג עלייהו ואת"ל דלא פליג בן עזאי ברישא במנין הפרידין קסבר שאין קן הנדר דומה לקן החובה שיהא צריך ממין אחד אלא אף משני מינין היו ובשלא קבעה ופירשה משני המינין בהבאה ראשונה שנעשה סתם הבאתה בפירושה כמו שפי' תחזור ותביא עוד שש פרידין ג' ממין זה שני עולות וחטאת אחת ושלש ממין זה שני עולות וחטאת אחת לבן עזאי כדרך פי' החכם אשתכח רישא דמתני' לדברי הכל דבין רבנן בין בן עזאי שוים הן כמנין הפרידין ברישא דמתני' מר כדאית ליה ומר כדאית ליה.
אמר רבי יהושע זו היא שאמרו כשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו שבעה. פי' סימן הוא שמסר ר' יהושע למשנתינו שנתרבו הקרבנות מפרידה אחת עד שבע פרידין מפני הטעות והספק שהולך וגדל עוד יש לפרש כי קרבן יולדת שפתח בה הכתוב תחלה אינו אלא פרידה אחת מן הקן כדכתיב ובמלאת ימי טהרה לבן או לבת וגו' ועכשיו הוסיפה עוד ז' פרידין מפני הטעות והספק כמו האיל שכשהוא חי קולו אחד כשהוא מת קולו שבעה לפי שהקרבנות ענין קדושה הביא להם מכל אותו ענין ממכשירי הקרבן שהם כלי השיר. כיצד קול שבעה שתי קרניו לשתי חצוצרות. פי' לשתי שופרות והיא חדא מתלת מילי דאשתני שמייהו מכי חרב בהמ"ק שופרא חצוצרתא חצוצרתא שופרא ולא כפי' החכם שפי' אותם חצוצרות המלכים ונבלים וכנורות חד חד קלא קא חשיב להו משום דמחד חד אבר קאתו ובדין הוא דליתני לנבל וכנור אלא איידי דמעיו ובני מעיו לשון רבים דלא מיתאמרן לשון יחד הוא נמי לנבלים לכנורות לשון רבים. וי"א אף צמרו לתכלת. פי' סימנא לבן עזאי ח' קולות כנגד ח' פרידין ומצינו במעיל שהיה כולו תכלת וכתיב ביה ונשמע קולו ות"ק לא חשיב ליה כיון שהוא עצמו לא היה מוציא קול אלא פעמוני הזהב התלוין בו. ואי אפשי לומר כפי' החכם שפירש אותו ברמונים מדלא קתני אף צמרו לתכלת וארגמן ותולעת שני ועוד שעיקר הבגד המעיל היה והרמונים לא עיקר בגד היו ולא משמיעי קול היו אלא תלוים היו מבחוץ בין פעמון לפעמון כמין קינאות על קונסאות שבראשי תינוקות והפעמונים הם הגגין והענבלין סל של זהב שהיו סמוכים לרמונים כדגרסינן בזבחים וכמו שמפורש בתורתו של רבינו שלמה ז"ל.
רבי שמעון בן עקשיא אומר כו' פי' ר' משה הכהן אבן ג' אקטיליה נאמנים דברנו כי שרשו נאם ומשקלו פעולים כמו שנאנים כנענים שהם שמות התאר על כן נדון לשומות בזקני עם הארץ שאין להם משרש החכמה אלא הדבר בלבד ובזקני תורה כתוב בישישים חכמה וגו' כי התורה נקראת תורה ותבונה וכ"כ ושמרתם ועשיתם כי היא חכמתכם ובינתכם. ולפי שהסדר הזה עומד כנגד חכמת בקרא דוהיה אמונת עתך נחתם הסדר קנין התלויה בחכמת החשבון שהוא תחלת החכמת ונחתמה המסכת בשבח זקני תורה וחכמתם. המקום יזכני לאהבתו וליראתו שהוא שרש כל חכמה ותחלתה כדכתיב תחלת ראשית חכמה יראת ה' ואומר אז ראה ויספרה הכינה וגם חקרה ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וסור מרע תבונה.
